אני נזכר בתקופה מתוחה בחיי, לפני יותר מעשרים שנה. הרגשתי שהכול לוחץ סביבי. לוחץ לי, אבל לא ידעתי מה בדיוק לוחץ. לא ידעתי מה השינוי שאני צריך, לא הבנתי מהו הדבר שנשמתי מבקשת. הרגשתי כאילו שריון עוטף אותי; עוטף ושומר, עוטף ומגביל, עוטף וחוסם, מגן וחונק.
באותו זמן עבדתי כמנהל אזורי, בארגון ארצי גדול ומוערך בתחום החינוך והקהילה. לכאורה היה לי הכל: מעמד מכובד, משכורת נאה, משרד, מזכירה, ועשרות עובדים הכפופים לי. הם הקשיבו לי בהערכה ולעתים אפילו בהערצה, והתייחסו אלי בכבוד רב. חשבתי שאני מאושר ושאמשיך בעבודה זו ובתפקיד זה לעד.
אבל תחושת הלחץ נמשכה והלכה, ואף התגברה. ניסיתי לאמץ את מוחי כדי להבין מה גורם לי לתחושת הלחץ הקשה, ולא מצאתי תשובה.
מספר חודשים הסתובבתי עם הרצון להיפטר ממה שמעיק עלי, אבל לא הרגשתי שאני יודע מה מציק לי. לא הבנתי מה לוחץ עלי. לא הרגשתי שאני יודע אפילו ממי לבקש הדרכה, או עצה, בעניין הזה. הדברים נחוו אצלי רק ברמה של תחושה גופנית עמומה, לא מנוסחת במילים בעלות תוכן ממשי.
ההדרכה שאותה בקשתי, צצה לבסוף ממקום לא צפוי, משיר מוקלט על דיסק.
השיר התנגן במכונית שלי, על מערכת שמע חדשה וחדישה, מצוידת במחליף דיסקים, ובו כפתור קסום שעליו כתוב: REPEAT. קניתי מספר דיסקים, והאזנתי להם בזמן הנסיעות שלי.
מצאתי את עצמי מקשיב לדיסק אחד, מסוים. שמעתי את כולו, שוב ושוב. אחר-כך חזרתי ושמעתי רק שיר אחד מסוים, שוב ושוב. לא ידעתי למה נתפסתי דווקא לשיר הזה, הוא לא היה מובן לי, ואפילו לא הרגשתי שאני אוהב אותו במיוחד. רק הרגשתי שהשיר הזה מדבר אלי, שהוא מושך אותי מאוד, ושהוא נשאר מסקרן וחידתי, גם לאחר עשרות פעמים שבהם הקשבתי לו.
קראו לשיר הזה "נשל הנחש" כתב אותו, וגם הלחין, מאיר אריאל, שגם שר אותו בדיסק הזה, יחד עם גירי גוב.
לאחר כמה שבועות כאלו, פתחתי את החוברת המצורפת לדיסק, וקראתי את מילות השיר:
"שוב אני מוצץ גבעול
תחת גשר מט לנפול
כשמעלי העגלות בתנועה מתמדת,
שוב אני מתחיל לשאול
מה לרצות, מה לאכול
כשהנמלה העניינית אותי מודדת…"
קראתי את מילות השיר כולו, ועדיין לא הבנתי כלום. שאלתי את עצמי מה הקשר בין כל המילים והדימויים המפוזרים בשיר, לכאורה בלי שום מגע ביניהן: הבחור שמוצץ גבעול מתחת לגשר, העגלות שנוסעות מעליו, הבחורה במכונית השכורה, הנמלה העניינית, הנחש המתנשל, האבא שמצטט, כנראה מן התלמוד, אותו ביטוי: "תעזבנו יום, יעזבך יומיים" שוב ושוב…
ובכן, קראתי שוב את כל מילות השיר,
והפעם התמקדתי בבית החמישי, האמצעי, שהיה בעיניי המפתח להבנת השיר:
"עני ורש ומרושרש
מביט בנשל הנחש
לו רק יכולתי גם אני כך להגיח
בהשילי בלי כל חשש
תרבות של עור אשר יבש
וכמו חדש למחוז חפצי אגיע".
סוף סוף התחילו הדברים להתבהר לי. נזכרתי במה שלמדתי לפני שנים רבות, בימים בהם חייתי במדבר, בערבה: עור הנחש לא יכול לגדול ולכן אינו מאפשר לו המשך צמיחה. הנחש, המעוניין באופן טבעי לגדול, נאלץ לצאת מעורו הקודם, הישן והיבש. הוא לא נשאר עירום, ללא עור בכלל. הוא לא נשאר חשוף, וחסר הגנה, כיוון שעור חדש כבר צמח תחתיו. גיבור השיר המביט בנחש, מזדהה איתו ומקנא בו. גם הוא מרגיש שכדי להמשיך לגדול ולצמוח (צמיחה נפשית ורוחנית), הוא יצטרך להיפרד: מהרגליו, מדפוסי התנהגותו ומחשבותיו; אלא שלא כמו הנחש, הוא יצטרך לעשות את זה בלי הבטחון שיש שם מתחת עור חדש שישמור עליו בתקופת החיים הקרובה. ויחד עם זה, רק מתוך המקום החשוף הזה, יוכל לצמוח. ברגע זה הבנתי מדוע הוא מרגיש "אביון ודל" בכל פעם שמעבר כזה קורה, ומדוע האבא בשיר חוזר שוב ושוב על הפסוק "אם תעזבני יום, יומיים אעזבך" שרומז שאסור לו, או שלא כדאי לו, להשתנות. ואולי לא מדובר רק באב הביולוגי, שמדבר אליו, אלא שהאבא כאן בשיר הוא גם 'המבוגר האחראי' שבתוך נפשו של הדובר. כי הרי הוא לא רק אמר את זה פעם, בילדות או בגיל ההתבגרות, אלא מוסיף ואומר וחוזר בזמן הווה. והקול הזה, שהוא שומע בתוכו, אינו מתיר לו לעצור להרפות ולבחור אחרת.
ואז, כשהתחברו ביניהם כל הדימויים בשיר, חשתי לראשונה שהלחץ הגדול, תחושת החנק, והחסימה, קשורים גם להרגשת הלחץ שלי במקום העבודה שלי, וגם לרצון שלי לגדול ולהתפתח, רגשית.
כשהבנתי את זה, הסכמתי להתבונן בעיניים לפחד העצום שלי בעיניים. הפחד לעבור לחיות כעצמאי, ללא עבודה קבועה ומשכורת מובטחת, הסכמתי להסתכן להפוך להיות (כמאמר השיר) "עני ורש ומרושרש", יכולתי לקבוע שיחה עם המנכ"ל שלי, ולהודיע לו שאני עוזב את העבודה שלי, ויוצא לדרך חדשה. עדיין לא ידעתי מה תהיה הדרך החדשה, אפילו לא ידעתי מה יהיה הפרק הבא.
כחצי שנה לאחר השיחה ההיא עם המנכ"ל שלי, התחלתי לעבוד בעיסוק שאני עוסק בו עד היום: טיפול והנחייה בדמיון מודרך, וליווי אישי וקבוצתי של פוגשי סרטן בדרך להבראה, ולריפוי עצמי.
אז כנראה שזה היה השינוי שייחלתי לו. השינוי שנשמתי ביקשה.
אני שמח להודיע על פתיחת ההרשמה לסדנת דמיון מודרך – 12 מפגשים בנושא
שינוי בדרך להבראה
הסדנא תיפתח ביום ג', החל מתאריך 18 באפריל 23, בשעות המתאימות למשתתפים, בשתי קבוצות משנה:
- קבוצת בוקר, בימי שלישי בשעות 10.00 עד 11.30
- קבוצת אחה"צ, בימי שלישי בשעות 17.30 עד 19.00
שינוי עמוק וזרימת רגשות הם מקור לבריאות גופנית, ולריפוי הוליסטי עמוק.
נושאים מרכזיים בסדנא:
מהו "שינוי מדרגה שנייה" וכיצד ניתן להבחין בינו ובין "שינוי מדרגה ראשונה"?
התמרה של רגשות זעם, טינה ותסכול לרגשות של אתגר, חדווה ולחוויה מבריאה של כעס.
בריאה של צומת במקום שבו דמיינתי שניצב התמרור "אין כניסה" או "דרך ללא מוצא".
הגמשת סיפור-החיים בדמיון.
תנופת המהלך – מקורבן ליוצר.
התבוננות בשיר "נשל הנחש" – מה אני יכול
צפייה מודרכת בסרט "לקום אתמול בבוקר" – איך נחלצים מתנועה בתוך לולאה.
האם המטמורפוזה אפשרית? – שינוי מקצה לקצה בדמיון.
עבודה עם קלפי תהלים "הללי נפשי" בדמיון מודרך – חיבור לחכמה לשם שינוי.
מפגשי הסדנה יתקיימו בזום. מחיר הסדנא כולה: 960 ₪. הנחה של 5-10% לנרשמים ראשונים
המחיר כולל משלוח הקלטות המפגשים, ללא הגבלה, לשם תרגול בבית. קשר זמין וקבוע עם מנחה הקבוצה, כולל מענה על שאלות, והדרכה צמודה ביישום הדמיון המודרך.
איך נרשמים? ואיך משלמים?
לפרטים והרשמה: אבנר שילה טל' 0545868893 או במייל shiloavner@gmail.com
התשלום בכל אחת מאפליקציות התשלום הידועות, או בהעברה בנקאית לחשבון הבנק של המנחה
www.healcancer.com
