סרטן וחכמת הגוף
מאת: פרופ' גרשם זיצ'ק

פרק ראשון

תמר התמתחה אל מול הראי ובחנה בהנאה את חמוקיה: גוף חטוב, שדיים עסיסיים, קנאת חברותיה ומשוש עיני מחזריה. לפתע צנח מבטה על בליטה קטנה לא הרחק מן הפיטמה. האצבעות חשו לעברה. תוך כדי ליטופה חשה תמר בגוש קשה, מבשר הרעות.
היא זנקה אל הטלפון: "חווה! אני מתה!"
חווה ענתה בחיוך: "חזרת לריב עם אמנון?"
"לא ולא. חווה, יש לי סרטן שד. זה עתה גיליתי גוש קשה ליד הפיטמה." שקט, ואחר כך נשמע קולה השקט של חווה: "ברוכה הבאה לעמותה. לפני חמש עשרה שנה זכיתי גם אני בגוש קשה דומה."  
"את?" התפלאה תמר, "הן את סמל הבריאות."
"אכן בריאה אני", ענתה חווה, והוסיפה, "בריאה עם סרטן".
"חמש עשרה שנה?" חזרה תמר "ואני לא ידעתי. מדוע לא סיפרת? הן את חברתי הטובה."
"עת לשתוק ועת לספר" ענתה חווה, "כנראה שהגיעה השעה לספר. בואי לשיינקין ונתברבר."

חווה

"זוכרת ששיניתי את שמי מכרמלה לחווה?" פתחה חווה, "בעוד שכרמלה גילתה את הגוש והתחילה להדרדר אל תהום היאוש, חווה הבחינה בניצוץ התקווה שהביאתני הלום. כי סרטן הוא חוויה מתמשכת. עולם מרתק. מכאן ששמי חווה."
"איזו חוויה?" התריסה תמר "הן אני מתה!"
"איפה את מתה?" חייכה חווה, "הביטי בי, האם מתה אני? תחילה שמעי את סיפורי ואחר כך אולי תרצי גם את לשנות את שמך. אולי לשרית אשר תשרה עם הסרטן?"

הסרטן באיזון עם הגוף

"באותו בוקר, כאשר גיליתי את הגוש חשך עלי עולמי", ספרה חווה, ישבתי בוהה כשמבטי נפל על חוברת של עמותת ח.ס.ן (חולי סרטן נלחמים). התקשרתי לקו התמיכה. מעבר השני נשמע קולה של דליה אשר המליצה לי לבוא לפגישת "מבריאים" בהדרכתו של אבנר שילה. למחרת נסעתי לחיפה.

ישבנו במעגל והבטתי בנוכחים. ממולי ישב אבנר ולידו פרופסור מירושלים. האווירה היתה נינוחה ולבבית - חיבוקים, צחוק ובדיחות. איך הם יכולים עוד לצחוק? הן לכולם יש סרטן! הבטתי בפרופסור. עיניו חייכו אך עולמי חשך. פה ושם קלטתי משפטים מוזרים, כגון: הגוף מסוגל להתמודד עם כל מחלה, גם עם הסרטן, אך לא תמיד הוא מצליח. מרגע הופעתו נמצא הסרטן באיזון עם הגוף וניתן להטות את הכף על ידי החלשת הגידול או חיזוק הגוף. רק מאוחר יותר הבנתי למה התכוון. למרבית הצער אין הרופאים מאמינים בחיזוק הגוף וטיפולם מתמקד אך ורק בהרחקת הגידול. אך אין די בכך. ללא חיזוק הגוף, גם הרחקת הגידול עשויה להכשל והמחלה תשוב להתלקח. מאחר שהרפואה מתעלמת מפן זה של הטיפול, על החולה להשלימו בעצמו.
הבטתי במרצה וחשבתי: "מה אני מבינה בחיזוק הגוף?"
הפרופסור הביט בי כמי שקרא את מחשבותי והוסיף: "לשם כך התאספנו כאן. כל הנוכחים חוו את המחלה ולמדו לחזק את הגוף. מרגע הופעת המחלה, הפכתם למעשה לחוקרי סרטן ואתם מחפשים דרכים יעילות לחיזוק הגוף. בכך אתם משלימים את אשר הרפואה מחסירה."

הקשבתי לסיפורים של החולים חוקרי הסרטן ולמדתי שלא כל שיטות החיזוק יעילות באותה המידה, ולא כל השיטות מתאימות לכל אדם. יש לחפש ולהתנסות בשיטות חיזוק שונות, ולמצוא את שיטת החיזוק המתאימה לך. חוקר סרטן משול לדבורה אשר עפה מפרח לפרח וטועמת את צופו. בהגיעה לפרח ניחוח, היא מאריכה את שהותה ומתרחקת מפרחים קמלים.
הפרופסור הסביר שלגוש יש שני מסרים: "תחילה עלייך להעזר ברופא מומחה, אך אין די בכך, מאחר שאין ערובה לכך שטיפוליו אכן יעילים, והמחלה עשויה לחזור גם לאחר הרחקת הגידול. משום כך חשוב לחזק את הגוף ויפה שעה אחת קודם."       

המקובל

האונקולוג הסתכל בי בדאגה: "מדוע אחרת לבוא? הגוש אומנם קטן, אך הסמנים מצביעים על כך שהמחלה התפשטה מעבר לשד." הוא המליץ לכרות את השד, להרחיק את בלוטות בית השחי ולהשלים את בטיפול כימי. בקשתי פסק זמן כדי להיוועץ במומחים אחרים וחזרתי לכנס מבריאים נוסף "איזה פרח כדאי לי לבקר הפעם?" שאלתי, משה המליץ על דמיון מודרך וירדנה על דיאטה. החלטתי ללכת בדרכה של זיוה שחזרה אתמול ממקובל בדרום וספרה: "בבואי אליו הייתי זיוה, ובצאתי זיו – יה."

לפני הצהריים הגעתי לצריפו של המקובל. לאחר ששמע את סיפורי אמר: "הגידול הוא שליח, סימן ואות. זהו איבר חדש ששתל בך השם יתברך, ברוב חסדו, כדי לתקן איזון שאבד. עלייך לקבלו באהבה ולחיות עימו בשלום. מעל לכל עלייך להזהר מסמאל (שליח החושך), אשר בוחש במחלתך ומכלה בך כל חלקה טובה. כדי להשמר ממנו מומלץ שתשני את שמך."
הבטתי בו בפליאה, ולאחר הרהור השבתי: "רצוני להיות חווה!" רצוני לחוות את מחלתי בכל על מנת למצוא לה מזור. המקובל רשם לי קמיע שנועד להגן עלי מפני סמאל. הבטתי בפרח שלפני, אכן צופו ניחוח. למרות זאת החלטתי לנטוש אותו ולתור אחרי פרחים אחרים אשר יגנו עלי מפני סמאל.

האונקולוג

האונקולוג הביט ברשומות ושאל: "מה החלטת כרמלה?" ואני עניתי: "שבוע קשה עבר עלי. אט אט פג הערפל והבנתי אנא מועדות פני. החלטתי לפתוח פרק חדש בחיי. תחילה שניתי את שמי. לא עוד כרמלה אני, כי אם חווה. מעתה אתעמק במחלתי ואחוונה על כל רבדיה. מעל לכל אהבתי את גופי ואיני רוצה להפרד משדי. כיצד אוכל להתעלס עם ידידי ללא תפארת זו? לכן השאר נא את השד על כנו והרחק את הגוש הקשה אשר עשוי לעורר חלחלה בקרב מאהבי. שלוף אותו ונא אל תשאיר סימן וזכר לחתך. השאר את שדי רך ומושלם כבעבר."
"הסמנים" נזעק הרופא, "הן מחלתך התפשטה ויש לעקרה מן השורש, אחרת את אבודה!"
הבטתי בפרח הקמל ואמרתי: "מניין לך שאני אבודה? הן הגוף והמחלה מקיימים איזון. ניתן להטות את הכף בשני אופנים. להרחיק את הגידול או לחזק את הגוף.
"איזה איזון?" הוא תמה "מאין לך דברי הבל אלה? ברגע זה מתחלקים בשדייך אלפי תאים ממאירים אשר יצאו לכלותך. אם לא תמיתי אותם, את נדונה לאבדון. אם אינך רוצה לוותר על שדייך, חסלי את התאים באמצעות טיפול כימי." ובכדי לתת מישנה תוקף להמלצתו, הוסיף: "גם לאחר הוצאת הגוש עשויים מספר תאי סרטן להשאר בשדיך. הם ימשיכו לגדול ויחספסו אותו. הסכימי לפחות לטיפול הכימי ומינעי משדיך את החיספוס."
לפתע חוויתי את ידו המלטפת של אדם, ואמרתי: "אני מסכימה לטיפול כימי בתנאי שלא יפגע בשערות ראשי וערוותי."

במרפאת היום ישבו נשים קשורות לבקבוקי האינפוזיה והביטו זו בזו במבט עגום. נזכרתי באווירה הנינוחה בקבוצת המבריאים והפניתי את מבטי אל הנוזל שחדר אל תוך דמי. לפתע דימיתי שהרעל הפך לנקטר האילים אשר נועד להשיב לי את מאהבי מימים ימימה. ספרתי את הטיפות בשקיקה. כל טיפה מקרבת אלי מאהב חדש. לאחר שאשבע מן ההתעלסויות הצפויות לי, אתן את דעתי גם על מחלתי, ומעל הכל אזהר מסמאל.

יוגית- סרטן.

חווה הביטה בתמר ואמרה: חמש עשרה שנה עברו, השדיים עדיין יפים אך הגידול עבר לדור באברים אחרים. כל אותן שנים חייתי, אהבתי, חוויתי והצלחתי. כיום אני מנהלת מדור תוכנה משגשג. כל אותן שנים נדדתי מפרח לפרח והקדשתי את עצמי גם לחקר הסרטן. כל אותם תיאורים על הסרטן המכלה כל חלקה טובה בגוף הם הבל. הגוף יודע לרפא כל מחלה, גם את הסרטן. הוא ניחן בחכמה קמאית אשר מנווטת את התהליכים בגוף ותומכת בו בעת מחלה. למדתי את סודה והיא מאפשרת את חיי הטובים. הפכתי ליוגית – סרטן.
כשם שהיוגי ההודי שולט בתהליכים שונים בגופו כגון: נשימה, פעילות הלב ולחץ דם, כך גם יוגית - סרטן שולטת במחלתה. אמצתי לעצמי את התואר הזה לאחר שפגשתי שני יוגים מרשימים, אבנר שילה ושין טראיאמה. האחרון הוא מהנדס יפני מרשים אשר הבין שהסרטן הוא אבר מאבריו ויש לאהוב אותו. לאחר שהפכתי ליוגית – סרטן, התקשרתי לעמותת ח.ס.ן והתנדבתי להדריך בנות שלקו בסרטן.

טראיאימה  והסרטן

טראיאמה איש צעיר,
טראיאמה איש עשיר.        
למשכב נפל ביום בהיר
ובקרבו גידול ממאיר.
הרופא את הגידול הסיר,
אך הגידול גרורה הותיר.

בצר לו ליער נמלט,
ממר גורלו חפש מפלט,
בגזע את ראשו חבט.

והיער עטה שלווה,
הרוח רחשה בינות לעלווה,
חבקה את האיש באהבה.

כאשר נרגע
בגורלו הגה:
"הן הריתיך גורל חביב,
ועתה הפלתיך לתוך הביב,
נותרת רק את גרורתי!
אהבת חיי, הן את בתי!"

מאז את גרורתו אהב,
שירי אהבה לה כתב,
היום טראיאמה הוא סב,
את אהבתו ירעיף
על נכדיו.
---------------------
השיר נכתב בהשראת סיפורו האישי של שין טראיאמה בכנס ים המלח השלישי אשר התקיים באוקטובר 1996.

היו גם ימים קשים. יום אחד התעוררתי מכאב גב עז. בקושי הגעתי לידידי האונקולוג. גרורת סרטן קטנה התמקמה בתוך חוליה וגרמה לכאב עז. האונקולוג הרגיעני ואמר שניתן לשכך את הכאב על ידי הקרנה ממוקדת של החוליה. וכך היה. שלוש הקרנות ממוקדות הרגיעו את הגרורה והכאב נעלם. האונקולוג הביט בצילום החזה ונאנח: "כרמלה, הן מלאה את, הגיע הזמן לנקות את הריאות באמצעות טיפול כימי." "אכן מלאה אני," השבתי, "מלאת חיים. חיבקתי אותו כדי לנחמו והוספתי: "דוקטור, אני מתה עליך."

פולסא די נורא

חווה חבקה את תמר ואמרה: "כל זה עוד מחכה לך. מקובל, שינוי שם, מחקר והבנת הסרטן. מעתה עליך ללמוד את דרכי יוגית – הסרטן, והעל לכל להזהר מסמאל.
במשך שנים הרהרתי בעצתו של המקובל. לאיזה סמאל הוא התכוון? עד שיום אחד הבנתי, שסמאל פושה בתרבותנו אשר רואה בסרטן את תמצית הרוע. הרפואה מאמינה שהגוש בנוי מתאים אלימים אשר אוכלים כל חלקה טובה בגוף. הגוש הוא הזמנה לאבדון. יתרה מזה, הוא האבדון בעצמו. שפטי בעצמך תמר - קמת בבוקר בריאה ומלאת חיים, בחנת את חמוקיך ותכננת כיצד לפתות את אמנון. לפתע גילית את הגוש, ועולמך חשך. הן לפני גילוי הגוש הרגשת בריאה! לא בעטיו של הגוש חשך עליך עולמך, אלא בעטיה של החברה אשר רואה בו את תמצית הרוע. הסרטן הוא סטיגמה. זו פולסא די נורא (קללה בוערת) של החברה על חולי הסרטן.
לגישה דומה זכו ההומו-לסבים. ביוון העתיקה התיחסה החברה לאהבת גברים כאל דבר טבעי. בנות יוון רבות הלכו בדרכה של המשוררת הלסבית הראשונה, סאפפו. אך עדנה זו חלפה עם הופעת הדתות המערביות אשר אסרו על אהבות שכאלה. במשך אלפי שנים סבלו ההומו - לסבים מפולסא די נורא של החברה על מאוויהם. גם כיום הם מפחדים לחשפם. אך בעוד שההומו - לסבים נחשבים על ידי רבים לסוטים, חולה הסרטן נידון על ידי החברה למוות. זהו מקור החרדה והסבל של חולה בריאה עם גוש זעיר בשד."

חווה חבקה את תמר והוסיפה: "הן נועדו לך עוד שנים רבות של חיים מלאים. והחרדה הממלאת את לבך היא מעשה סמאל. הגישה המעוותת של החברה למחלת הסרטן מקורה בחשיבה רפואית מעוותת ונשענת על פילוסופיה חדורה בדעות קדומות, שהן נחלתו של סמאל. הגוף ניחן בחכמה אשר מגינה עליו בעיקר בעת מחלה. הרפואה מסרבת להתייחס לכוחה המרפא של חכמת הגוף. רעיון האיזון בין המחלה לחכמת הגוף זר לה. לדידה, מחלת הסרטן מתחילה באקראי, כאשר תא גוף בריא הופך לפתע לתא אלים אשר מתרבה ללא מעצור, עד להרס החולה. הרפואה מאמינה שמרגע הופעת המחלה רק הרופא יכול להושיע. הוא כורת, מרעיל ושורף ללא רחם, אך גם ללא הועיל, מפני שרב החולים מתים ממחלתם. כדי לכסות על אוזלת ידו, הוא מאמץ את המסר של סמאל: 'כרמלה, מדוע אחרת לבוא? המחלה התפשטה ואת אבודה.'  
הצעד הראשון של יוגית – סרטן הוא חזוק האיזון בין הגוש וחכמת הגוף. ברגע זה משקיעה חכמת גופך את כל כוחה להדיפת הפולסא די נורא, וכמעט לא נותרו לה משאבים לאזן את הסרטן.

למה דווקא אני?

"למה דווקא אני?" נאנחה תמר, "אולי מפני שאני מעשנת או מקיימת הרבה מדי יחסי מין?"
"הבלים של סמאל" ענתה חווה. באחת הפגישות ספר לנו הפרופסור, כיצד ומדוע מופיע הסרטן.
יש המאמינים שלאנשים מסויימים יש נטיה לסרטן. אחרים מאשימים את האישה הדכאונית. הרופא    
הרומי גלנוס למד שנשים בעלות עודף של מרה שחורה לוקות בסרטן ותפקיד הרופא לאזן את הי נוזלים בגוף. לפי גישה זו אין זה משנה מדוע חלית. די להחזיר את האיזון על מנת להבריא. תורת האיזון שלטה ברפואה עד להופעת הרפואה המודרנית במאה ה – 19, ומאז נזנחה ונשכחה.
הפרופסור מאמין שמחלת הסרטן מתחילה הסרטן מתחילה שנים מספר לפני הופעת הגידול. והיא עשויה להיגרם על ידי וירוסים או קרינת החלל אשר שוטפת את כדור הארץ. בתנאי מעבדה גורמת קרינה זו לסרטן בעכברים. תוך כדי האבולוציה למדה חכמת הגוף להתמודד עם קרינה זו. כל עוד שחכמת הגוף מצליחה לאזן את ניזקי הקרינה, האדם בריא, אך אם האיזון מתערער, מתחיל הגידול  

לגדול ומתגלה. הדכאון אינו גורם לסרטן אלא מערער את האיזון. בהקשר זה הטיפול בדיכאון דוחה את הופעת הסרטן. כך גם העישון, אף הוא מערער את האיזון, ולכן כדאי להמנע ממנו, אך אם את
מעדיפה לעשן, ניתן לחזק את הגוף גם בדרכים אחרות. זה סודו של יוגי – סרטן. רב כוחו באיזון.

סרטן

אמר ר' שם טוב אבן גאון:
"בתחילת כל דבר הזהירוני רבותי,
משלוש מחשבות להתרחק כל חיי:
פרוד, רבוי וגשמות.
שלוש אשליות של אדם נחות.

הספירות
אשר נראות גשמיות,
רבות ופרודות,
הן בטוי המכלול
של האל הגדול.

זוהר הבורא
בכל ספירה שורה,
כשלהבת קשורה בגחלת."

הערב רד הגחלת לוחשת,
שלהבת היאוש בתוכי רוחשת.
במיטתו חולה סרטן שרוע
ואני לידו במיטתי שקוע.
מסיר מבטי מהחולה
בר' שם טוב אותו תולה:
"הפרוד הרבוי והגשמות
בחולה הסרטן עושים שמות.
הסרטן הורס את גופו
הגרורות מבשרות את סופו.
אי המכלול
הוא אל כל יכול?"

בתחילת כל דבר הזהירוני רבותי
משלוש מחשבות להתרחק כל חיי:
הפרוד בסרטן אשליה הוא,
ודי!

השיר נכתב בהשראת דברי המקובל ר' שם טוב אבן גאון,
אשר מובאים בספרו של משה אידל "קבלה הבטים חדשים" הןצאת שוקן, 1993. עמ' 154.
המקובל חווה את הספירות כישויות נפרדות וגשמיות, בעוד שלמעשה, הן בטוי להויה אלוהית אחת. מחלת הסרטן אף היא מתגלה לרופא כמורכבת מפריטים רבים וגידול גשמי, בעוד שלמעשה תופעות אלה הן ביטוי של מכלול אחד, חכמת הגוף, אשר טרם פוענחה על ידי הרפואה.

הבא: סרטן וחכמת הגוף  / פרופ' גרשם זיצ'ק  : פרק שני -->>