עקרון הייחודיות, או אפקט הצ'לו
מאת: אבנר שילה

חלק א'

אני אדם יחיד ומיוחד בעולם. אין עוד אדם כמוני בעולם כולו

ברשימת המאפיינים של מבריאי הסרטן כתבתי כך: 'המבריאים הם אינדיבידואליסטים. כל אחד הוא מיוחד, ייחודי, יוצא דופן, אחד מסוגו. קשה להכניס אותם לחבורות, להגדרות, לסיווגים. לפעמים נראים משוגעים, או מטופשים, או לא מובנים.'
מאפיין זה הוא פרדוקסלי, הוא כולל בתוכו סתירה פנימית לכאורה: איך אפשר לאפיין קבוצה ע"י ההבדלים והשונות שבין חבריה? ביקורת נוספת על המאפיין הזה טוענת שזהו מאפיין מובן מאליו- הרי כל אדם הוא שונה מאחרים- ולכן אין צורך לציין זאת בכלל. אך ככל שעוברות השנים מתברר לי שמאפיין זה נכון וחשוב, ואני מייחס להבנתו מפתח ראשון במעלה להבנת ההבראה מסרטן, וגם להבנת היבטים אחרים של הקיום האנושי.
בני אדם שונים זה מזה במישורים רבים. במישור הגנטי, לכל אחד מאתנו מטען גנטי שונה, נפרד ומיוחד. כל אחד ממיליארדי האנשים החיים היום, או שחיו אי פעם, הוא בעל הרכב ייחודי וחד פעמי של גנים.
במישור הגופני, לכל אחד מאתנו גוף שונה, צבע העור, גובה, משקל, תווי פנים, טביעות אצבעות, רגישות למזון ולתרופות, כל אלו ועוד מצביעים על הייחודיות בתחום הגופני.
לכל אחד מאתנו אישיות משלו, כשרונות ייחודיים לו, מחשבות, דעות וצורת מחשבה המאפיינים אותו. לכל אדם רגשות, מבנה רגשי ותגובות רגשיות מיוחדות לו, קורות חיים המיוחדות רק לו. אין שום תחום שבו אנשים הם זהים לגמרי.
אני מאמין גם (בעקבות ויקטור פראנקל והוגים נוספים) שלכל אדם יש ייעוד מסוים בחיים ובעולם הזה, ייעוד המבוסס על מכלול תכונותיו, כשרונותיו ותולדות חייו בכל המישורים שהוזכרו קודם.
הבעיה היא שבתחומים רבים מאוד של חיינו, תחומים רבים מדי, אנו נוטים להתעלם מעקרון חשוב זה. אחת המשאלות הנפוצות של ילדים היא: 'אני רוצה להיות כמו כולם'. ואכן יש אנשים רבים שהצליחו לטשטש או למחוק או לשכוח את הייחוד שלהם, והם חושבים שהם 'כמו כולם'. לא אוכל לשכוח את האישה שבתשובה לבקשתי לספר לי על עצמה ענתה: 'אני אדם רגיל לגמרי, אין בי שום דבר מיוחד'. אני מחשיב משפט זה כאחד הגילויים של הקוד הרגשי של הסרטן, כי אם אדם מאמין בו לאורך זמן, הוא יכול להגיע לאובדן גמור של הרצון לחיות.
החברה המודרנית המערבית, אשר לכאורה מעודדת אינדיבידואליזם, מפעילה מכבשי לחץ אדירים על החריגים שבתוכה. אנשים בעל משקל גדול או קטן מהמקובל נדרשים לרזות או להשמין כדי להתאים למה שנחשב תיקני. ילדים שחושבים אחרת או מתפתחים בקצב שונה זוכים לתיוג של 'לקויים' ומערכת החינוך משתדלת להתאים אותם למה שנחשב תקין, וליישר קו עם הממוצע. מבוגרים שחושבים או מתנהגים באופן שונה מהמקובל בחברה נחשבים 'משוגעים'. רשתות מזון, ביגוד ותקשורת מלמדות אותנו מה עלינו לאכול, איך עלינו להראות ולהתלבש, מה עלינו לחשוב ולהרגיש. מציעים לנו מזון, בגדים, מוצרי צריכה, תוכניות טלוויזיה, המיוצרים בייצור המוני ומיועדים לקהל יעד עצום בגודלו. כל כך עצום שלפעמים נשאלת השאלה: איפה אני בתוך כל ההמון הזה? מה אם הטעם האישי שלי לא מסתדר עם מה שמציעים לי?
גם הרפואה המודרנית פועלת באופן דומה. מקצוע הרפואה שבמשך אלפי שנים פעל לפי מסורת, נסיון ואינטואיציה, הפך בעשרות השנים האחרונות למדע המבוסס על מחקרים מדויקים ועל סטטיסטיקה. כל תרופה או הליך רפואי אמורים להיות מוכחים סטטיסטית במחקרים מבוקרים לפני שהם מאושרים לשימוש. גישה זו קידמה מאוד את מדע הרפואה, אך אני שואל: ומה עם הייחודיות האנושית? איפה הביטוי של הייחודיות בתוך הסטטיסטיקה?

ניקח לדוגמא את סיפורו של שין טריאמה. שין ריפא את עצמו, בין השאר, ע"י נגינה בצ'לו. אם ניקח עכשיו אלף חולי סרטן ונבקש מהם לנגן בצ'לו, סביר להניח שאף אחד מהם לא יבריא כתוצאה מכך. אילו אני הייתי מנסה לנגן בצ'לו, לא זו בלבד שלא הייתי מבריא, אלא הייתי גורם לכמה אנשים לחלות. אין כנראה שום דרך להוכיח סטטיסטית שנגינה בצ'לו מרפאת סרטן, אבל כך שין מאמין שהוא ריפא את עצמו, ואני מאמין לו. זה התאים לשין, זה היה נכון לישות המיוחדת והייחודית שלו. לכן אני קורא לעקרון הייחודיות 'אפקט הצ'לו'. אפקט זה בא לידי ביטוי לא רק בסיפורו של שין, אלא בכל אחד מסיפורי המבריאים. הסטטיסטיקה אינה הדרך היחידה להגיע לאמת. לפעמים הסטטיסטיקה מרחיקה אותנו מהבנת האמת.
הפרחים שארזה קנתה לעצמה, המסע של ויקי לאינדיאנים באמזונס וענת הקופצת על טרמפולינה ושרה אמירות מבריאות לעצמה, הן דוגמאות נוספות לאפקט הצ'לו. למעשה, אין שני סיפורי הבראה זהים. לכל מבריא הדרך הפרטית והמיוחדת שלו. אחד המשפטים ששמעתי פעמים רבות כאשר מבריאים חדשים הצטרפו למפגשי המבריאים הוא 'אני לא כמוכם, אצלי זה סיפור אחר לגמרי'. כאשר שמעתי משפט כזה, ידעתי שהגיע עוד מבריא לחבורה.
מפליא, אך הייחודיות של כל מבריא וכל סיפור הבראה, אינו מונע מאתנו למצוא חיבורים, נקודות להזדהות, לחוש תחושת שותפות, ללמוד זה מזה. נראה שדווקא הידיעה וההבנה הפנימית של הייחודיות האישית יוצרת בסיס משותף המאפשר לגלות ולחוש את המשותף לנו.
לאחר הבנת עקרון הצ'לו חיברתי לעצמי אמירה מבריאה:

אני אדם יחיד ומיוחד בעולם. אין עוד אדם כמוני בעולם כולו

חזרתי על אמירה זו שוב ושוב, ובדקתי בכל יום האם פעלתי על פיה.
בסופו של כל יום שאלתי את עצמי שאלה אחת: האם ובמה בטאתי היום את הייחודיות שלי?
אני ממליץ גם לכם לנסות לשאול את עצמכם, בדרככם.

הבא: עקרון היחודיות או אפקט הצ'לו  / אבנר שילה  : חלק ב' -->>