שלום לכם, כאן אבנר,
השבוע נפרדתי ממטופל שלי, גדי.
כאשר גדי היגיע אלי לטיפול, הוא סבל מכאבים עזים בחלקים נרחבים בגופו, בעיקר אותם חלקים שהסרטן שלו התפשט אליהם. גם מצב רוחו לא היה משופר ביותר.
גדי הגיע אלי, לחדר הקליניקה שלי, לטיפול, בתחילת הדרך אחת לשבוע, ובהמשך- אחת לשבועיים. כך במשך שנה שלמה.
בפגישות הראשונות לימדתי את גדי לעבוד עם "נהר האור" – דיסק דמיון מודרך שפיתחתי במיוחד לריפוי מסרטן – והוא מתמיד בעבודה זו עד היום. דרך העבודה עם "נהר האור" גדי למד להרפות ולהשתמש בנשימה שלו, ולא פחות חשוב, בדמיון שלו, כדי לשחרר כאבים ולחצים שהשפיעו עליו.
בהמשך קיימנו שיחות על מצב רוחו, על רגשותיו של גדי, ועל משפחתו. על דרכו בחיים מילדותו בארץ רחוקה, דרך עלייתו ארצה, הפגישה שלו עם אשתו, הקמת המשפחה שלהם, ועד היום. דיברנו גם על חלומותיו לקראת העתיד.
כעבור מספר שבועות הצטרפה לפגישות שלנו רחל, אשתו של גדי. הפגישות עם גדי ורחל היו מעניינות ומעמיקות. כל פגישה נפתחה (וגם הסתיימה) בחיבוק חם. הפגישות תובלו תמיד בהומור, בצחוק, ובחיוכים רבים, שהתלוו לכאב, לפחדים ולדמעות.
שמחתי לגלות את היכולת של גדי לזהות את הרגשות שלו, לעבד אותם ולשנותם בעדינות בתהליך אישי-פנימי מובנה ויצירתי, דרך "בקתת הרגשות".
גדי למד לזהות פחד כשזה עלה מתוכו באופן ספונטני, הוא קיבל אותו אל תוך המרחב המוגן של בקתת הרגשות שנבנתה בדמיונו בתוך הנוף שהוא בחר; הוא נשם איתו, עם הרגש שהתקשה לחוות בחייו, והמשיך להיות בהרפיה ובנשימות; הפחד נרגע וכך נוצר מקום לרגש אחר לעלות. זאת היתה שמחה שעלתה מכפות רגליו. מצב ההרפיה אִפשר לרגש השמחה להתפשט אל כל הגוף. גדי מצא את עצמו רוקד את השמחה בדמיונו.
בהמשך, גדי מצא דרכים מקוריות לשימוש בדמיון המודרך. לדוגמא, לימדתי אותו את "אי המדריכים", דמיון-מודרך שיצרתי והקלטתי כדי להתחבר למדריכים רוחניים, לשאול אותם שאלות, ולקבל מהם תשובות לשאלות המעסיקות אותנו בהווה. להפתעתי ולשמחתי, גיליתי שגדי השתמש בדיסק "אי המדריכים" כדי לחזק בדרך אחרת את תהליך ההבראה העצמי, ולעודד את כוחות המרפא הפנימיים שלו. בפגישות חוזרות ונשנות עם המדריכים הרוחניים, הוא ויתר על הציפייה לקבל תשובות בכל מפגש, ובחר להעמיק את הקשר עם אותן דמויות, ולקבל מהן שלווה ואמון בדרכו אל ההבראה.
עוד פיתוח עצמאי של גדי, היה המיקום המיוחד שבו למד לעשות את "נהר האור". אני נוהג להנחות את התלמידים והמטופלים שלי להקשיב ל"נהר האור" בישיבה זקופה בכיסא, או בשכיבה על הגב, ומסביר להם את היתרונות והחסרונות של כל אחת מהדרכים האלו.
לאחר זמן-מה סיפר לי גדי שהוא גילה תנוחה חדשה, שהתאימה לו יותר: הוא התחיל לעשות את "נהר האור" בשכיבה בתוך אמבטיה מלאה במים, תנוחה המאפשרת הרפיה מלאה יותר.
במהלך השנה הכאבים הלכו ופחתו, עד שנעלמו כמעט לחלוטין. מצב הרוח של גדי השתפר באופן ניכר, והאהבה של גדי ורחל נראתה יפה וחזקה מתמיד.
גדי ביקש לקחת פסק-זמן מהטיפול ואני נעניתי לו ברצון.
מניסיוני, כאשר מטופל חש בצורך בהפסקה, לאחר תקופה של עבודה טובה ושיפור במצב, אני מאמין שיש ערך לתמוך בבחירתו. תקופות של עיכול התהליכים שאדם עובר יכולות להיות חשובות לא פחות מתקופת הטיפול
עצמה.
בפגישה האחרונה שלנו לפני ההפסקה, גדי ורחל סיפרו לי, שהרופאים המטפלים בו הניחו לפני שנה שתוחלת החיים שלו (במצבו כפי שהיה אז) היא כשלושה חודשים בלבד.
חשבתי על הפגישה הזו שוב, השבוע.
חשבתי על הנטייה האנושית, לעשות שינוי רגשי משמעותי רק בשעה של סכנת חיים, ולהעריך אותו רק כאשר הוא משנה באופן דרמטי את הסיפור, מסכנת מוות – להבראה, לחיים.
בעשר השנים האחרונות, תוך התמודדות עם משבר נפשי אישי, ויציאה ממנו, למדתי להעריך את השינויים הרגשיים שאני, כמו אנשים אחרים, עושים, ועוברים בחייהם, גם כאשר אין סכנה מוחשית כזו.
בתקופה האחרונה מגיעים אלי גם מטופלים שאינם חולים בסרטן ומעוניינים להבריא את עצמם – את נפשם ורגשותיהם. אני שמח על הרחבה זו, ומזמין אתכם לתהליך ריפוי רגשי משמעותי ועמוק בעזרת הדמיון המודרך.
הטיפולים שאני מציע מתקיימים בשלב זה בשני מקומות:
- במרכז ת"א, סמוך לשדרות רוטשילד ביום ג' בבוקר, וביום א' בצהריים, בכל שבוע.
- במושב "אלוני אבא" ליד טבעון, ביום ד' אחה"צ וביום ו' בבוקר.
לאור מספר בקשות שקיבלתי בזמן האחרון אני שוקל לפתוח קליניקה נוספת בירושלים.
באהבה,
אבנר שילה
