אליס עלתה על המטוס בהתרגשות וחיכתה לטיסה. לפתע התחילו האורות להידלק ולהבהב: "נא להתכונן לשינויים" אמרה הכתובת מעל המושבים במחלקת התיירים. להתכונן לשינויים? חשבה אליס, זה פשוט! כתבתי על זה קטע לפני שנים "מביט בנשל הנחש" זה הולך ככה: אתה מרגיש שמשהו קטן עליך, לוחץ לך. ואז אתה משיל מעליך את המסגרת הלוחצת עליך כמו עור יבש, כמו נשל נחש. ואז צומח עור חדש, וזהו. אבל בעודה מדקלמת את הפרק הקודם בביטחון רב, שמעה אליס מנוע רב עוצמה עובד בקול חזק. זה בטח ההתקלפות של הנשל, של העור היבש, חשבה אליס והסתכלה סביבה. מחפשת את מקור הרעש. אך לא ראתה כלום. קול המנוע המשיך להשמע, חזק כמו קודם. אליס המשיכה לחפש מסביבה את המנוע המרעיש. האורות מעל המושבים נדלקו והבהבו שוב: "דבילית, זה בפנים" אמרו האורות המהבהבים. אליס הסתכלה פנימה, וגילתה שכל הפנים שלה נעלם. הקול שהיא שמעה היה קול אבריה הפנימיים, שנעלמו ועוכלו בהדרגה. מערבל הבטון שהיא שמעה היה בתוכה. אליס ראתה שחוץ מעורה, מקליפתה החיצונית, כל אבריה הפנימיים נאכלים ומעוכלים לתוך מערבל הבטון המסתורי. זה היה מפחיד. מעניין מה יהיה איתי אחר-כך? אמרה לעצמה אליס. האם תישאר אליס בפנים? האם מישהו יוכל לזהות במה שנוצר שם בפנים שזו אליס? בעוד אליס שואלת את שאלותיה, נפלה. היא הרגישה שהיא נרדמת לתוך שינה מלווה בחלום…