האתר של אבנר שילה

אליס בארץ הפלאות: משחק אינביטולים

2. משחק אינביטולים

"את מוזמנת להצטרף למשחק שלנו" כשירדה אליס מהמטוס ראתה קבוצת אנשים ונשים משחקים במשחק. הם עמדו על קרקע שטוחה. אליס לא ראתה אם היה זה מגרש אספלט, משטח בטון, או רחבה מרוצפת. על הקרקע הזו היו מסומנים בגיר קווים לבנים רבים, שנפגשו והצטלבו בינם לבין עצמם פעם רבות. כל הצטלבות סומנה באות, והאנשים הלכו על הקווים בין ההצטלבויות והכריזו בקול על הקטע שבו הלכו. מעל המשטח הזה היה תלוי מסך גדול שתיאר את מסלולי ההליכה של כל אחד ממשתתפי המשחק. אני הולכת RX הכריזה אישה אחת שהלכה על הקו בין הנקודה שסומנה R ובין הנקודה שסומנה X, ואילו איש אחר הכריז: "אני הולךCB " אליס ראתה שהאיש הזה הלך על הקו המחבר בין נקודה C לנקודה B.

אליס הרגישה שהיא מבינה את המשחק הזה, ומוכנה להצטרף אל המשחקים. היא התחילה ללכת והכריזה: אני הולכת SK, כי ראתה שהנקודה ממנה התחילה ללכת מסומנת באות S והנקודה שאיליה היא מכוונת את הליכתה מסומנת באות K כעבור מספר צעדים הבחינה אליס כי הדרך אל הנקודה K קשה יותר ממה ששיערה. מייד שינתה אליס את כיוון הליכתה והכריזה: "התחרטתי, אני הולכת ST". לתדהמתה, ראתה על המסך המתאר את מסלול הליכתה את הכתובת "אליס מתכוונת ללכת SK אליס מתחילה ללכת SK אליס מתחרטת, אליס משנה כיוון ומחילה ללכת לכיוון נקודה T. "לא הבנתם, לא צריך את כל זה!" צעקה אליס. "תבטלו את מה שכתבתם ותכתבו פשוט: אליס הולכת ST זה הכל!"

"זה לא כל- כך פשוט, וזה לא הכול" הסביר מישהו לאליס. המשחק הזה נקרא "אינביטולים" בדיוק בגלל הסיבה הזו: אין בו אפשרות ביטול! כל מעשה שעשית, נרשם, וזהו. "ומה אם התחרטתי? שאלה אליס? אם התחרטת, גם החרטה שלך נרשמת, היגיעה התשובה. ואם ביטלתי? שאלה אליס. אני רוצה לבטל.

גם הביטול הוא מעשה, כמו החרטה, כמו ההליכה, כמו הדיבור. את יכולה להתחרט, החרטה תרשם על המסך. את יכולה לבקש לבטל את הליכתך, בקשת הביטול תרשם גם היא. אבל אין במשחק הזה אפשרות ביטול שמוחקת מעשים, או דיבורים, או כוונות, או מחשבות. פשוט אין אפשרות כזאת.

המשחק הזה לא מוצא חן בעיניי בכלל, חשבה אליס, היגיעה הזמן לברוח מכאן, והיא חיפשה במבטה מקום מפלט שאליו תוכל לברוח, וכשראתה חלקת יער רחוקה, החלה לרוץ לכיוונה…

אליס בארץ הפלאות: מערבל האברים הפנימיים


אליס עלתה על המטוס בהתרגשות וחיכתה לטיסה. לפתע התחילו האורות להידלק ולהבהב: "נא להתכונן לשינויים" אמרה הכתובת מעל המושבים במחלקת התיירים. להתכונן לשינויים? חשבה אליס, זה פשוט! כתבתי על זה קטע לפני שנים "מביט בנשל הנחש" זה הולך ככה: אתה מרגיש שמשהו קטן עליך, לוחץ לך. ואז אתה משיל מעליך את המסגרת הלוחצת עליך כמו עור יבש, כמו נשל נחש. ואז צומח עור חדש, וזהו. אבל בעודה מדקלמת את הפרק הקודם בביטחון רב, שמעה אליס מנוע רב עוצמה עובד בקול חזק. זה בטח ההתקלפות של הנשל, של העור היבש, חשבה אליס והסתכלה סביבה. מחפשת את מקור הרעש. אך לא ראתה כלום. קול המנוע המשיך להשמע, חזק כמו קודם. אליס המשיכה לחפש מסביבה את המנוע המרעיש. האורות מעל המושבים נדלקו והבהבו שוב: "דבילית, זה בפנים" אמרו האורות המהבהבים. אליס הסתכלה פנימה, וגילתה שכל הפנים שלה נעלם. הקול שהיא שמעה היה קול אבריה הפנימיים, שנעלמו ועוכלו בהדרגה. מערבל הבטון שהיא שמעה היה בתוכה. אליס ראתה שחוץ מעורה, מקליפתה החיצונית, כל אבריה הפנימיים נאכלים ומעוכלים לתוך מערבל הבטון המסתורי. זה היה מפחיד. מעניין מה יהיה איתי אחר-כך? אמרה לעצמה אליס. האם תישאר אליס בפנים? האם מישהו יוכל לזהות במה שנוצר שם בפנים שזו אליס? בעוד אליס שואלת את שאלותיה, נפלה. היא הרגישה שהיא נרדמת לתוך שינה מלווה בחלום…


הסיפור על דרורי

פרק ראשון: כבר כמה שבועות אני עוקב אחרי דרור בית חמוד שמבלה בנעימים בכניסה לביתנו.

בכל בוקר אני מתעורר לקול נקישות עליזות של מקור ציפורית על חפץ מתכתי. האחראי לתיפוף ולעליזות הוא ציפור דרור חביבה שאני קורא לה "דרורי". דרורי פיתח מערכת יחסים תשוקתית עם פיסת נירוסטה מבריקה ומקומרת. הנירוסטה הנ"ל יועדה להיות חלק של בית פרי במנהטן, אבל טעויות מחשב וטעויות אנוש גרמו לה להרגיש מיותרת. וכך מצאה את עצמה מככבת בחלומותיו ובחייו של דרורי.

דרורי הוא בעצם ציפור דרור ממין זכר, גופו מקושט בצבעי חום אפור ושחור, המתחזקים עם בא האביב ועם השתוללות הורמוני המין הזכריים בגופו. יש חשד שדרורי נוקש במרץ על פיסת הנירוסטה שלו, לא רק בשל יופייה האובייקטיבי, אלא גם בשל הפנטזיות והדמיונות שלו. בזכות בבואתו המשתקפת בנירוסטה המבריקה הוא רואה ציפור דרור אחרת, ציפור שהוא מפרש את קיומה כ"זכר היריב".

כעבור מספר שניות של מאבק וקרב משתנה זווית המבט של דרורי, והיריב נעלם, ודרורי חוגג את ניצחונו!

פרק שני: כך עברו להם כמה שבועות. התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר. ההתנהגות של דרורי נמשכה. כלפי חוץ לא היה שינוי. אבל אני הרגשתי שהוא לא עליז. לגמרי לא עליז. הנקישות על הנירוסטה נשמעו לי נקישות פתאום רוטנות, כועסות, קצרות רוח. הקפיצות והמריבות עם היריב הדמיוני לא נראו לי משעשעות כלל וכלל. יותר ויותר הרגשתי שדרורי לכוד. לכוד בתוך התנהגותו. לכוד בתוך רגשותיו. לכוד בתוך דמיונו. לכוד בתוך הסיפור שלו. בסיפור שדרורי יצר לעצמו היה יריב נוראי, אכזר ורשע, שדרורי נלחם בו בגבורה ובחירוף-נפש יום-יום. דרורי כבר לא נראה לי חופשי, עליז ומאושר כמו בתחילת הסיפור.

פרק שלישי: עוד חודש חלף עבר, ודרורי בשלו. יום אחד הבנתי שאם לא אנקוט יוזמה, דרורי יישאר לכוד בתוך הסיפור שהוא המציא ובנה לעצמו, עם היריב הדמיוני שלו, והמריבות הדמיוניות או האמיתיות, המתישות תמיד, לעד.

פרק רביעי: למחרת בבוקר קמתי בהחלטה נחושה לעשות מעשה. החלטתי להציל את דרורי מעצמו, ויהי מה.

לקחתי את פיסת הנירוסטה המרשעת והטלתי אותה אל תוך פח הזבל הירוק, ברחוב.

פרק חמישי: עוד לילה עבר. יום חדש נולד, בוקר של אהבה. קמתי מוקדם בבוקר השקט לכתוב את סיפורו של דרורי. נקשתי על המקלדת וחשבתי על הסמליות, או אולי האירוניה, בשם שלו. איך קרה שיצור בעל שם שכולו חופש, מוצא את עצמו לכוד בתוך סיפור דמיוני שכולו פרי המצאתו?

פרק שישי וסיום: כך ישבתי לי ליד המחשב, כתבתי את הסיפור וחשבתי על דרורי. חשבתי: איפה הוא עכשיו? האם הוא מתגעגע לבקרים של קרבות? האם הוא חופשי סוף-סוף